מה היו אומרים אבותינו לראש הממשלה?

ספר בראשית מגלה את התנהגות אבות עם ישראל, כדי שדורות הבאים ילמדו מהם וינהלו את חייהם על פיהם.

נעלה מספר שאלות על סתירות או תמיהות בהתנהגות האימהות והאבות.
מדוע אברהם אבינו ירד למצרים בעקבות הרעב, כאשר יצחק אבינו לא קיבל רשות לצאת, מאת ה', מאותה סיבה?
למה התורה מתארת בפרטי פרטים את חפירת הבארות בארץ פלישתים על ידי יצחק אבינו?
האם יש קשר בין עקידת יצחק ופטירת שרה אמנו?
מדוע לפי חז"ל, בני ישראל המתינו עד חודש ניסן, כדי לחנוך את המשכן?
בע"ה נביא דברים נפלאים מאת הרב חרל"פ השופכים אור חדש על כל חומש בראשית (מי מרום, בראשית מאמר לו).
ראשית נקדים כמו דברים על הכוחות המניעים את העולם.
כאשר הקב"ה מתגלה לעולם, זה חייב להיות בדרך צמצום. אם הגילוי אינו דרך צמצום, אז אור האין סוף עלול להרוס את הבריאה.
מכאן אנחנו מבינים את המהות של התורה שבכתב, המכילה פרטים רבים ומספרים, כנגד הצמצום.
התורה שבכתה היא ההתגלות של הקב"ה בעולם, לכן היא נראית מצומצמת.
לעומת זאת, עם ישראל צריך לגלות את אור האין סוף הטמון בתוכו. ההתגלות הזאת, יכולה להתרחש דרך התורה שבעל פה.
כאשר כל דוד מחדש חידושים, המהווים חלק בלתי נפרד של התורה שבעל פה.
מכאן ננסה להבין את התנהגותם של אברהם אבינו ושרה אמנו.
שרה אמנו פעלה כדי לגלות את החלק האין סופי הטמון בנשמה של יצחק אבינו. כאשר היא ראתה שישמעאל חוטא ומנסה להשפיע על יצחק אבינו ולטמא אותו, היא דרשה מאברהם אבינו לגרש אותו.
כמו שכתוב: וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. (בראשית כא,י).
שרה אמנו ראתה שעתיד לצאת מיצחק אבינו, עשו הרשע בעקבות התנהגות ישמעאל, לכן היא ביקשה להרחיק את ישמעאל מיצחק אבינו.
מעשה הגירוש היה קשה לאברהם אבינו, כי מהותו הינה "אב המון גויים", כדי לקרב את אומות העולם להקב"ה. הוא הבליט יותר את מידת הצמצום ופחות את מידת האין סוף.
למרות מאמציה, שרה אמנו לא הצליחה להיבדל מישמעאל בזמן, זה הביא ללידת עשו.
הכישלון הזה גרם למותה, בסמוך למעמד העקידה.
העקידה הייתה אמורה ליצור בריה חדשה ללא רושם מפגיעת ישמעאל וחטא אדם הראשון.
יצחק אבינו היה אמור להישחט בזמן העקידה. הקב"ה היה אמור להחיות אותו עם נשמה חדשה ונבדלת מהגויים בצורה מוחלטת.
כך זה היה מנציח את היבדלות עם ישראל ביחס לגויים.
אם העקידה הייתה מתרחשת לפי התכנית, ישמעאל היה נכחד מהעולם ועשו לא היה נולד.
כמו שכתוב: "ועיקר הענין של העקידה היתה לתקן את אשר פגע בו ישמעאל מה שצחק אתו, ואם לא היה בא שום עיכוב איזה שהוא היה יצחק נשחט וחוזר וחי בתחיית המתים, והיה אז בריה חדשה מנופה ומסולק לגמרי מכל סיגי העמים שהתערבו והתאחזו בישראל על ידי החטא הקדום והנמשך על ידו, והיה מקודש ומטוהר ברז "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג,ט) היה בזה בירור השלימות כפי מגמתה של שרה.....אילו היתה הפעולה מתמלאת והיה יצחק חוזר וחי בתחיית המתים כי אז היה ישמעאל נכחד לגמרי מן העולם, ואך מאחר שלא היה כן שב אל נעריו." (מי מרום בראשית דף, קיז).
אלה דברים נפלאים ממש המאירים באור חדש את אירועי ספר בראשית.
מכאן אנחנו יכולים להבין מדוע יצחק אבינו לא היה רשאי לצאת לחוץ לארץ.
יצחק אבינו הגיע למדרגה גבוהה מאוד, המכונה בלשון חז"ל: עולה תמימה.
כמו שהביא רש"י את דברי המדרש רבה:" וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ,..... דָּבָר אַחֵר שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ. (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ." (בראשית רבה,סד).
יצחק אבינו לא ירד למצרים והתיישב בגרר, שבארץ פלישתים. התורה נותנת לנו פרטים רבים על שהותו ובעיקר על חפירת הבארות.
למעשה, יצחק אבינו, בעקבות אביו-אברהם אבינו, מכין לנו את כיבוש הארץ. מעשה חפירת הבארות הוא סימן של ריבונות ובעלות על הקרקע.
אור החיים הקדוש מסביר מדוע היה צריך בכיבוש כפול, הן של אברהם אבינו, הן של יצחק אבינו.
הכיבוש של אברהם אבינו היה חלקי, כי הוא לא חרש וזרע כמו יצחק אבינו. לכן היה צריך בכיבוש נוסף. (נשמע מוכר?)

כמו שכתוב: " עוד נתכוון לומר לו שיזכה הוא בה לזרע, ואולי כי לא החזיק אברהם בארץ פלשתים בחזקה הראשונה לזה רצה ה' שיחזיק יצחק בה והוא החזיק בה בחזקה מעולה שחרש וזרע, ולזה דקדק ה' בדבריו לומר את כל הארצות האל:" (אור החיים, בראשית כו,ג)
יצחק אבינו ידע שארץ פלישתים (רצועת עזה של היום) תהיה קשה במיוחד לכיבוש.
לכן הוא התאמץ והתמודד מול מלך גרר עד שינצח אותו, ולא יהרסו יותר את הבארות.
הרד"ק מפרש שרק בימות המשיח נזכה לכבוש את רצועת עזה יחד עם שלושת הארצות שטרם נכבשו.
כמו שכתוב: "...וכל הספורים האלה בחפירות הבארות וקריאת השמות להודיע, כי בארץ ישראל המוחזקת היה חופר בארות כרצונו ואין מוחה בידו, וכן קרא שמות כרצונו, והיה בני המקום קוראין אותן כן. וכן אברהם כמו שכתבנו. וכל זה היה להם לאות ולסימן מה שיעדם האל לתת הארץ לזרעם, אבל פלשתים אע"פ שהיא מארץ ישראל לא הוחזקה בידם לפיכך רבו עמהם על הגבול, וכל זה להודיעם שלא תהיה מוחזקת בידם כלה אע"פ שחלקוה לא הוחזקה בידם עד באחרונה לימות המשיח כמו ארץ שלשה גוים, את הקני, את הקניזי ואת הקדמוני" (רד"ק בראשית כו, כג).
ליצחק אבינו המכונה 'עולה תמימה' יש יחס מיוחד להר המוריה ובית המקדש.
לכן, הקב"ה חיכה עד לחודש ניסן כדי לחנוך את המשכן, למרות שבנייתו הסתיימה בחודש כסלו.
כמו שכתוב במדרש תנחומא: " וּכְדִבְרֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי שֶׁאָמַר, שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן בִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. לָמָּה לֹא עָמַד מִיָּד. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעָרֵב שִׂמְחַת הַמִּשְׁכָּן בְּשִׂמְחַת הַיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ יִצְחָק אָבִינוּ, לְפִי שֶׁבְּאֶחָד בְּנִיסָן נוֹלַד יִצְחָק. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵינִי מְעָרֵב שִׂמְחַתְכֶם שִׂמְחָה בְשִׂמְחָה." (תנחומא פקודי יא).

הקב"ה אינו מקפח אף בריה, אפילו שאין לה חיים כמו החודשים.

חודש כסלו לא זכה לראות את חנוכת המשכן, לכן הקב"ה פיצה אותו ונתן לו את נס חנוכה וחנוכת בית המקדש על ידי החשמונאים.
כמו שכתוב בילקוט שמעוני: " אמר רבי חנינא: בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב (שמות מ ב): 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן וגו". והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: 'למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו'. והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב (בראשית יח ו): 'לושי ועשי עוגות' אמר הקב"ה: 'עלי לשלם' ומה שילם לו הקב"ה – חנוכת חשמונאי. וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו." (ילקוט שמעוני, מלכים, רמז קפד).

עכשיו שיישבנו את כל השאלות, ננסה לחבר את הדברים למה שקורה לנו בחודשים האחרונים, במלחמת "חרבות ברזל".
נראה לומר, ששרה אמנו לימדה אותנו בצורה ברורה איך לפעול מול ישמעאל: גירוש והיבדלות ממנו.
אברהם אבינו ביטל את העבודה זרה וכל השפעת הגויים עליו, עד כדי סיכון חייו, כאשר נזרק לכבשן האש.
יצחק אבינו, התיישב בכל חלקי ארץ ישראל ובמיוחד בארץ פלישתים, כהכנה לעתיד לבוא.
יעקב אבינו מתגרה בעשו-שהוא השורש של אדום ועולם הנוצרי, ללא מורא ופחד.
אם אתרגם את התנהגות האבות לימינו, נראה לומר ששרה אמנו הייתה ממליצה לראש הממשלה, לגרש לאלתר את כל בני ישמעאל מארץ ישראל. אברהם אבינו היה מכוון אותנו לערכי היהדות, יחד עם זה לצמצם עד המינימום את השפעת התרבות המערבית.
יצחק אבינו היה מעודד אותנו להתיישב ברצועת עזה ובכל חלקי ארץ ישראל, ללא חשש כלל.
יעקב אבינו היה מייעץ לממשלת ישראל, לא להישמע ל"עצות" הידידים שלנו כמו ארה"ב, כאשר הם מונעים מאתנו לנצח את אויבינו באופן מוחלט.
הכל כתוב לפנינו בצורה ברורה, עלינו להתמיד ולהמשיך את דרכי אבותינו הקדושים.
זאת הדרך היחידה לקידום העולם לעבר הגאולה השלמה ובנין בית המקדש השלישי בב"א.